מי זאת רלי?

נעים מאוד, אני רלי, אמא לשני בנים ומייסדת בית “פשוט לי“. מנטורית רוחנית, מתקשרת, מדיום, הילרית המלווה אלפי אנשים בתהליכי מודעות עצמית, צמיחה, התפתחות וריפוי. פיתחתי כלים עוצמתיים באמצעות תרמיל הכלים וההכוונה הגבוהה שלי, הבאים לידי ביטוי בפגישות פרטניות, ליווי אישי, וכלה בהנחיית סדנאות וקורסים שונים כגון: “פשוט לתקשר פשוט ו”סימני הדרך להגשמה“. הא כן, ואלמנה מזה 15 שנה. מה קרה אתם בטח שואלים, אז רגע, בואו נלך צעד אחד אחורה.

נתחיל בזה שלא נולדתי מכשפה וגם לא גדלתי ככזו. גדלתי במשפחה רגילה, בת שנייה מבין חמישה ילדים. ילדה ביישנית, סגורה וחסרת בטחון, אך מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד נמשכתי אל תחומי ה”לא נודע”. אני זוכרת את עצמי מסתכלת מידי יום השמיימה ומחפשת עב”מים. מדמיינת לעצמי שהם באים ולוקחים אותי איתם למסעות בחלל (אני מודה שעד היום אני ממשיכה לעשות זאת). גם לעולם “הרוחות”, לעולם שמעבר וכל מה שהיה מוזר ולא רגיל, תמיד נמשכתי אך זה גם הבהיל והפחיד אותי באותה המידה.

באותה התקופה, במשך שנים רבות, למרות שחלמתי חלומות נבואיים וחשתי אנרגיות סביבי, לא נתתי את דעתי יותר מידי לעולם הרוח, ומה נמצא מעבר לפיזי. הסתפקתי בלקרוא ספרים ולצפות בסרטים שנוגעים בנושא.

גדלתי כפרפקציוניסטית והייתי תלמידה מצליחה, אך נחבאת אל הכלים. בהיותי בת 16 בלבד, פגשתי את ג’ון, בחור אנגלי יהודי וג’נטלמן אמתי עם לב גדול ורחב. התחברנו ובמקביל המשכתי את לימודי. הקול הפנימי קרא לי לעזור לאנשים, והשכל תרגם את זה להוראה. הוסמכתי כמורה בכירה בהצטיינות במכללת בית ברל. במהלך לימודי התואר, נישאנו וג’ון הפך לבן זוגי לחיים וביחד הבאנו שני בנים חמודים ונפלאים.

עד פה נשמע מאוד שגרתי. כעבור מספר שנים, ג’ון קיבל הצעת עבודה לעבוד בחברת מחשבים גדולה באנגליה. כך יד “המקרה” הובילה אותנו לעזוב כאן הכול, ולעבור להתגורר בפרבר לונדוני בלב קהילה יהודית וישראלית גדולה מאוד. ילדינו למדו בבית ספר יהודי ואנחנו חיינו ונהנו מחוויות רבות, במשך שלוש שנים טובות. אך יד הגורל שוב התערבה במפת החיים שלנו, ובוקר אחד גילינו כי ג’ון חלה בלוקמיה.

לצערי הרב, בדרכי הארוכה, למדתי לראות כי לרוב אנו זזים לא מתוך בחירה אלא מתוך כך שמשהו חיצוני קורה לנו ואין לנו ברירה אלא לזוז ולפעול.

כך קרה גם לי, פעמון ההתעוררות שלי החל לצלצל. ג’ון ואני נלחמנו ונאבקנו במשך שנתיים, ואפילו חווינו לזמן קצר תקוה שהכול מאחורינו, אך הוא הלך לעולמו בגיל 34, באוקטובר 2000, בהשאירו אותי בת 33 עם שני בנים קטנים להתמודד עם אתגרי החיים.

חזרתי לארץ ומצאתי את עצמי שואלת את שאלות החיים: למה? מה אנחנו עושים כאן? איפה הוא? מה עכשיו? מה המשמעות בכל דבר? ועוד ועוד.

כך התחיל פרק חדש בחיים שלי, הפרק בו אני בוחרת לצאת למסע חיי להכיר מי זאת באמת רלי. זו היתה צומת מרכזית בחיים שלי בה הייתי צריכה לבחור אם לשקוע או לצמוח. לשמחתי, מתוך התהום, מצאתי את הכוח הפנימי לצמוח. הגדילה הביאה גם “כאבי גדילה”. פתגם זן אומר “כשהתלמיד מוכן, המורה מופיע”. אני הייתי מוכנה, מוכנה לחוות את החולשות שלי, הפחדים שלי, החוזקות שלי, השאיפות שלי, המקומות הנואשים והתקוות הגדולות שבי. לפגוש כל חלק וחלק שבתוכי כדי להפסיק לתת לפחדים לנהל אותי.

החיים זימנו לי בדיוק את אותם המקומות ואותם המורים, בהם יכולתי להתנסות ולחוות, ולאט לאט לבנות ולהעלות את הבטחון והערך העצמי שלי ולאהוב את מי שאני. לא ויתרתי על שום הזדמנות להכיר, להעיר, לשנות ולפתח את היכולות שלי. למדתי מי זאת רלי ולמה אני מסוגלת. השקעתי זמן, אנרגיה, כסף ותעצומות רגשיות ונפשיות כדי לגדול. זה לא אומר שאין פחדים ואין חששות, אך למדתי לא לתת להם לעצור אותי.


בד בבד, קול הנשמה שלי, שקרא לי לצאת ולטפל ולעזור לאנשים, היה חזק מתמיד. מצד אחד עסקתי בתהליכי מודעות והתפתחות אישית, ומצד שני רכשתי שיטות וכלים טיפוליים שונים והבנות בתחום הרוח. למדתי לפתוח את הערוץ הטבעי שלי לתקשור ולהעברת אנרגיות, שרק הלכו והתעצמו ככל שהתפתחתי. התחברתי למקור האור ומשם התחלתי לתקשר עם “רוח המקור”, קול הנשמה והמדריכים המלווים, ולקבל תמונה רחבה ומדויקת בנושאים מגוונים ורבים מחיי האדם. כמו כן, החלו להגיע גם תקשורים ומסרים בעבור האנושות ככלל.

באחד הפעמים בהם התנסיתי בתקשור, ביקשתי באופן “מקרי” להחזיק טבעת ישנה שמישהי ענדה. מיד הוצפתי בגל של אנרגיה חזקה שגרמה לי לבכות. חשתי עצב גדול, שנבע מן הטבעת. מסתבר כי הטבעת הועברה בירושה מסבתא, אשר איבדה שניים מילדיה, ואף התגלגלה מתקופת השואה כשהוחבאה בתוך ציפית של כרית. לפתע נפתח בפני עולם שלם לתקשור עם נשמות ולקבלת מידע מגלגולים קודמים. “קודמתי” לשמש גם כמדיום.

חשתי כי מינפתי את הטרגדיה האישית שלי לגדילה, לצמיחה, למימוש ולהגשמה של ייעודי: להוות ערוץ לכמה שיותר אנשים לעזור לעצמם. אני יודעת כמה קשה לקום ולזוז מהמוכר והידוע, גם אם הוא לא לטובתנו. אני באה בדיוק מהמקום שלכם ולא מתיימרת לדעת הכול, אך אני מאמינה שכל התשובות וכל הידע כבר מצוי ברשותכם, וכל תפקידי הוא לעזור לכם לשמוע את המסרים המדויקים לכם.

בדרך ההתנסויות הרבות שחוויתי, נפתחתי לאהוב ולהכיל כל אדם באשר הוא מתוך אמפטיה, אכפתיות ונתינה, ללא שום שיפוט או ביקורת. אני מאמינה שכולנו מהווים שיקופים זה לזה, ושבכולנו מצוי אותו ניצוץ אלוהי.

אני מודה כל יום על הזכות שניתנה לי להוות ערוץ לאנשים רבים להעברת מסרים ותשובות להכוונה ולראיית התמונה הגדולה, מתוך מקור נשמתם הגבוהה. וכן, לשמש מלוות דרך ללמידת כלים בתקשור ולתהליכי מודעות והתפתחות אישיים וקבוצתיים, על-מנת שתוכלו לעזור לעצמכם.

מכל מפגש אני יוצאת נפעמת ונרגשת ומאחלת לעצמי להמשיך ולהתרגש כך מכל אחד ואחת כאילו זו הפעם הראשונה.

זוהי זכות גדולה עבורי לשמש עבורכם בתפקיד זה, אך אתם אלה שבוחרים להקשיב למסרים ולדייק באומץ ובאמונה את דרככם, במסע החיים שלכם.

דרך המודעות והתפתחות האישית היא אינסופית ובמשך השנים אני ממשיכה לגדול ומבקשת עוד ועוד להסיר את מה שחוסם, ולגלות רבדים נוספים של עוצמות ויכולות.

מקווה שלמדתם להכיר אותי מעט יותר. אני מזמינה אתכם ללכת את דרככם הברוכה מתוך חיבור לקול הפנימי שלכם, ולדייק את מי שנועדתם להיות באמת בחיים אלה. מאחלת מימוש והגשמה של החזון הגבוה ביותר של עצמכם.

אוהבת אתכם באשר הנכם.

כולנו אחד.

כאן בשבילכם לכל שאלה: 054-4215128

שלכם באהבה

  רלי

יצירות הנשמה שלי:


תגובות

רלי — 2 תגובות

  1. שלום וחג שמח לרלי!
    שמעתי עלייך מדניאל
    ברצוני לעבור אצלך קורס מתחילים אם זה אפשרי
    אבל קורס שמתחיל רק בשעות הערב
    כי אני עסוק בשעות היום
    אשמח לשמוע ממך.
    אגב אני צפוני גר באיזור כרמיאל אבל למרחק אין משמעות בעיני.

  2. איתן היקר,
    תודה לך על פנייתך. אשמח לספק לך את כל הפרטים לגבי הקורס במייל.
    פרטים נוספים אודות הקורס הקרוב נמצאים פה באתר.
    בכל מקרה אשמח גם לשוחח עמך בטלפון. אתה מוזמן להתקשר או לחילופין להשאיר לי מספר ואחזור אליך בהקדם.
    לגבי המרחק – היו לי

הגיבי

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>